החלטה בתיק ו"ע 150/07 - פסקדין

1.         בפנינו בקשה של אל"מ אפרים דל (להלן - המבקש) למתן היתר לקיצור תקופת הצינון לפי סעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) התשכ"ט-1969 (להלן - החוק או חוק הגבלות לאחר פרישה).

2.         המבקש הוא קצין בשירות קבע בצה"ל בדרגת אל"מ. בתפקידו האחרון של המבקש בצה"ל הוא שימש כראש מחלקת טילים, נשק ותחמושת של החטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה. תפקיד זה מילא המבקש מחודש מאי 2003 ועד ליום 19.9.07.

            במועד זה יצא המבקש לחופשת פרישה מצה"ל האמורה להסתיים ביום 30.4.08, מועד בו ישתחרר המבקש מצה"ל.

3.         במהלך מילוי תפקידו האחרון של המבקש בצה"ל כראש מחלקת טילים הוא עסק בניהול ובקרת פרויקטים של פיתוח והצטיידות זרוע היבשה בתחומי הטילים, הנשק והתחמושת. הפרויקטים בהם עסק המבקש בוצעו על ידי התעשיות הבטחוניות השונות בארץ ובחו"ל כגון רפאל, חברת אלאופ, התעשיה הצבאית ועוד. בין התעשיות הבטחוניות הללו היתה גם חברת סולתם, העוסקת בין השאר בפיתוח מערכות ארטילריה ותחמושת.

4.         עם סיום תפקידו כראש מחלקת טילים, הציעה חברת סולתם למבקש לקבל אצלה תפקיד של מנהל יחידה עסקית למערכות ארטילריה משולבות, שעיקרו ניהול פרויקט גדול ומורכב להשבחה, ייצור והספקה של מערכת ארטילריה למדינה זרה. המבקש מבקש להתיר לו לקבל תפקיד זה מיום 1.11.07, סמוך לתחילת חופשת פרישתו מצה"ל.

5.         בנימוקי הבקשה מציין המבקש כי התפקיד המיועד לו בחברת סולתם אינו קשור כלל לצה"ל ולמערכת הבטחון וכי במהלך שנים עשר חודשי העבודה הראשונים הוא לא יבצע כל עבודה הקשורה לצה"ל. לטענתו, הפרויקטים בהם עבד עם חברת סולתם בתפקידו האחרון בצה"ל לא חרגו בהיקפם ובמורכבותם מהפרויקטים הרבים בהם טיפל עם תעשיות בטחוניות אחרות. לדבריו, בעבודתו מול חברת סולתם התקבלו החלטותיו על יסוד המלצות וחוות דעת מקצועיות של פקודיו ושל גורמים מקצועיים נוספים. לדבריו, התפקיד בחברת סולתם הוצע לו רק לאחר סיום תפקידו.

6.         המדינה מתנגדת למתן היתר מיידי למבקש. לטענתה, ניתן לקצר את תקופת הצינון הקבועה בחוק (שנה) אולם היא מותירה את משך התקופה המדויק לשיקול דעת הוועדה. המדינה מבקשת כי תקופת הצינון, אף אם תקוצר, תהיה ממשית ומשמעותית. המדינה מסבירה כי בתפקידו האחרון היתה למבקש יכולת השפעה ממשית על הענקת זכויות לחברת סולתם, גם אם זו לא היתה חריגה בהשוואה לתעשיות בטחוניות אחרות עימן עבד. המדינה מסבירה כי היקפם הכספי ומשקלם של הפרויקטים של חברת סולתם לגביהם היתה למבקש יכולת השפעה היה משמעותי, אולם לא גדול או חריג בהשוואה לפרויקטים אחרים בהם טיפל המבקש.

            יחד עם זאת מציינת המדינה את מומחיותו ונסיונו המקצועי של המשיב בתחום מערכות הנשק אותו צבר במהלך שירותו, ומוסיפה כי משמעות דחיית הבקשה תהיה שהמבקש יהיה מנוע במשך כל תקופת הצינון מקבלת משרה ההולמת את כישריו ויכולותיו המקצועיות, דבר שיפגע באורח לא מידתי בזכותו לחופש העיסוק. מטעם זה תומכת המדינה כאמור בקיצור תקופת הצינון, אך לא עד כדי קבלת בקשת המבקש להתחיל את עבודתו בחברת סולתם סמוך כל כך לאחר סיום תפקידו בצה"ל.

7.         לעמדתנו, עניינו של המבקש נכנס באופן מובהק לגדרו של חוק הגבלות לאחר פרישה. המבקש כיהן בתפקיד בכיר בצה"ל במסגרתו היו לו קשרים מקצועיים עם תעשיות בטחוניות ובכללם עם חברת סולתם. במסגרת תפקידו היו למבקש סמכויות ויכולות להעניק "זכות לאחר" כמשמעותה בסעיף 4 לחוק. מעמדו של המבקש כלפי חברת סולתם לא היה שולי או אקראי, אלא היווה חלק מרכזי מעבודתו השוטפת בתפקידו האחרון בצה"ל. במצב זה ועל פני הדברים חלה על המבקש ההגבלה הקבועה בחוק, הדורשת התנתקות בת שנה מיום סיום התפקיד בצה"ל.

8.         בהקשר זה יצוין, כי חוק הגבלות לאחר פרישה נועד לשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי ולמנוע מצב שבו עובד ציבור יכשיר לעצמו מסלול של פרישה מכח קשריו עם גופים שהיו נתונים להחלטותיו במסגרת תפקידו בשירות הציבורי. כמו כן נועד החוק לשמור על שמם הטוב ותדמיתם של השירות הציבורי ושל עובדי הציבור. מכאן שמעבר מיידי של עובד ציבור לעבודה בגוף שהיה נתון לפיקוחו או להחלטותיו של עובד הציבור, אינו עולה בקנה אחד עם מטרות החוק.

9.         בכל הנוגע למשכה של תקופת הצינון יצוין, כי לאחר ששקלנו את פרטי הבקשה ואת עמדת המדינה ועיינו גם בהשלמות הטיעון מטעם המבקש, החלטנו לקבל את עמדת המדינה בעיקרה. מקובל עלינו כי בחינת משך תקופת הצינון שראוי לקבוע למבקש, צריכה להיעשות מיום סיום תפקידו האחרון בצה"ל (19.9.07), מועד בו הוא התנתק סופית מתפקידו וכך גם מהזיקה שהייתה לו לחברת סולתם, וכי תקופת הצינון במקרה דנן צריכה להיות ממשית ומשמעותית. בהתאם, במקרה דנן, אנו סבורים שבהתחשב בקשרים שהיו למבקש עם חברת סולתם ובהתחשב בכלל נסיבות עניינו, כפי שפורטו בבקשה ובמסמכים שבפנינו, ניתן לקצר את תקופת הצינון לפרק זמן של 9 חודשים מיום סיום תפקידו בצה"ל.

10.       בשולי הדברים מוצאים אנו לנכון להתייחס לטענת המדינה כי במקרה שחופשת הפרישה ארוכה מתקופת הצינון מוסמכת הוועדה לתת היתר לתחילת עבודה, במהלך תקופת חופשת הפרישה. איננו מקבלים עמדה זו. החוק עוסק בהגבלות לאחר הפרישה מהשירות הציבורי ולעניין זה תקופת החופשה שלפני הפרישה היא חלק מתקופת השירות. לכן אין בידי הוועדה סמכות לקבוע תקופת צינון בתוך תחומי חופשת השחרור ובטרם פרש העובד סופית מן השירות. יחד עם זאת, וכפי שציינו לעיל, יכולה הוועדה להביא בחשבון את תקופת החופשה שלאחר סיום התפקיד כחלק מתקופת הצינון הכוללת שהיא קובעת.

            לאור האמור, החלטנו לקצר את תקופת הצינון של המבקש ולהעמידה על תקופה של תשעה חודשים מיום סיום תפקידו האחרון בצה"ל (19.9.07).

            המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום ח' בטבת, תשס"ח (17 בדצמבר 2007).

_______________             __________            _______________

יהודית צור, סגנית נשיא               עו"ד ר' קוק                     עו"ד נ' נוימן